הניסיון להסביר טרגדיות אנושיות - מ"השואה" ועד הטבח במסיבת הנובה כ"חשבונות שמיים" של שכר ועונש הוא פסגת השפל המוסרי. אלוהים אינו קופת חולים, אינו משטרה או צבא ואינו עובד אצלנו, כפי שלימד אותנו ישעיהו לייבוביץ, שבעצמו היה מאמין גדול, אבל מפוכח! האמונה האמיתית, אם היא קיימת, אינה יכולה להיות כלי לסיפוק צרכים אישיים, או למתן הסברים תיאולוגיים לאסונות. עלינו להכיר בכך שההיסטוריה היא זירה אנושית בלעדית, אין כוח עליון שיעצור את מעשי בני האדם ואין השגחה שתתקן את העוול שיוצר האדם. הצד
צילום: יורם זינגר שותפים ושותפות למאבק ולבניה. טוב להיות כאן. שמי אלה לבון. אני בת 53, תל אביבית נשואה, אמא לקצין ולמתבגר. אני מרפאה בעיסוק מתוך מחויבות אתית ומקצועית לבריאות הציבור, הצטרפתי בדצמבר 24 למתנדבי "בואו" -ארגון של נשות בריאות הגוף והנפש, שמטרתו להעלות את המודעות לפעולה ציבורית להשבת החטופים ולהצלת החברה הישראלית כולה. במסגרתה העברתי הרצאות והקמתי עם שכנים נוספים את קבוצת המחאה - "השכנים של אוחנה". במסגרת פעילות זו נחקרתי קרוב ל-10 פעמים. מתוך אותה מחויבות