האבסורד שבאמונה באל פונקציונלי מול המציאות ושתיקת האל | מאיר אוזן

הניסיון להסביר טרגדיות אנושיות - מ"השואה" ועד הטבח במסיבת הנובה כ"חשבונות שמיים" של שכר ועונש הוא פסגת השפל המוסרי.

אלוהים אינו קופת חולים, אינו משטרה או צבא ואינו עובד אצלנו, כפי שלימד אותנו ישעיהו לייבוביץ, שבעצמו היה מאמין גדול, אבל מפוכח!

האמונה האמיתית, אם היא קיימת, אינה יכולה להיות כלי לסיפוק צרכים אישיים, או למתן הסברים תיאולוגיים לאסונות. עלינו להכיר בכך שההיסטוריה היא זירה אנושית בלעדית, אין כוח עליון שיעצור את מעשי בני האדם ואין השגחה שתתקן את העוול שיוצר האדם. הצדק לא יבוא משמיים. הוא נבנה בידיים אנושיות.

עולם כמנהגו נוהג, הטבע פועל לפי חוקיו  והרוע האנושי פועל לפי בחירתו. הטענה שצעירים במסיבת הנובה נרצחו בגלל "חטאיהם" היא לא רק שקר תיאולוגי. היא גם  בריחה פחדנית  מהבנה שהמציאות היא אקראית ואכזרית,  ושהאחריות למניעת הרוע בעולם מוטלת עלינו בני האדם ולא על השגחה נסתרת.  זאת ועוד, בשל הצורך להצדיק את האירוע ואת האל שהביא את האסון הזה, מאשימים המטיפים הדתיים את הנרצחים והנאנסים בחטאים הזויים רק כדי לתרץ את אמונתם שאלוהים הוא רק טוב, הוא כל יכול והכל נעשה בדברו!

כך, בעיצומה של הטרגדיה מול אלפי ההרוגים, הפצועים השבויים והנאנסים, פורץ לו שיר מוזר שהופך כמעט מיד להמנון לאומי, שאומר - "וה' יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב", ומותר לשאול איך הוא בדיוק אוהב אותי? ספרו זאת לנרצחים, לפצועים, לנאנסים ולשבויים שנפגעו באכזריות המטורפת ע"י החמאס. ספרו זאת לאלה שזעקו לעזרת האל והוא לא היה שם להצילם, ממש כמו בשואה, וכן - הם כללו חוגגים צעירים ותמימים, וגם אנשים דתיים וחרדים, כי כאשר מגיע אסון הוא לא מבחין בין בני האדם. זה נכון גם במלחמה צודקת כפי שכתב נתן אלתרמן בשירו מכות מצרים:

"כי צדיק בדינו השלח, אך תמיד בעוברו שותת, הוא מותיר כמו טעם מלח, את דמעת החפים מחטא".

המוזר הוא שכולם מדברים בשם אלוהים או אללה או האל האב, ובטוחים שהוא נלחם לצידם, אבל אלוהים כדרכו שותק והפרשנות של המציאות  נעשית במוחם הקודח של בני האדם מכל הצדדים. עלינו לדעת שאלוהים  איננו גנרל, אינו אסטרטג ואינו כוח לוחם. החשיבה הזו שאלוהים נלחם לטובתנו היא עבודת אלילים מודרנית .

מלחמות הן מעשי בני אדם. האינטרסים הם אנושיים והדם שנשפך הוא דמם של בני האדם, ולא קורבן לרצון האל, יהיה שמו אשר יהיה.

מי שטובח בשם האל רוצח אותו פעמיים: פעם אחת בגוף הקורבן ופעם שניה בשימוש ציני בשמו של האל.

האבסורד הגדול  ביותר מתבטא  בשתיקה של "האל " מול הרעש הבלתי פוסק של אלו שמתיימרים לדבר בשמו. הגיעה העת להשתיק את הפרשנים והדוברים מטעם עצמם בשם האל, את נביאי הזעם וסוכני גן העדן. הגיע הזמן להביט במציאות  כפי שהיא - אנחנו לבד במערכה וזה בדיוק מה שהופך את המוסר שלנו והאחריות האנושית שלנו לחשובים כל כך.

מאיר אוזן, בעלים שלחברת השקעות בשם מוח אחזקות בע"מ , המשקיעה בסקטורים ובסטרטאפים שונים במשק בארץ ובחו"ל. לשעבר, מייסד ובעלים של קבוצת הביטוח שקל שכללה סוכנות ביטוח פנסיונית מהגדולות בארץ , חברה ליעוץ אקטוארי "פמילי אופיס ", סוכנות לביטוח אלמנטרי ובית תוכנה.