מיכאל שניר נואם בהרצליה 31.5.25
- אנחנו היהדות
- 4 ביוני
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: לפני 5 ימים
ערב 603, 58 חטופים ואין אור בקצה המנהרה. תרתי משמע.
שואלים אותי,
מה הטעם להמשיך להפגין ולמחות,
הרי זה לא באמת משנה להם.
התשובה פשוטה, זה משנה לנו!
אם יש דבר שהמחאה הצליחה להוכיח, הוא שהעם שלנו לא הרים ידיים.
כשהמדינה הולכת לאיבוד – יש מי שקם להחזיר אותה אל המסלול.
בזכות הנוכחות שלנו – העיקשת, הבלתי מתפשרת, הצלחנו לעצור את ההפיכה המשטרית.
גם עכשיו הממשלה לא מצליחה באמת להוציא לפועל את שאיפותיה הזדוניות.
כי אנחנו הגב של שומרי הסף. הם רואים ומרגישים שיש מאחוריהם את רוב העם.
אם יש למישהו ספק בכוחה של המחאה, דמיינו היכן היינו היום בלעדיה...
הנחת העבודה שלנו צריכה להיות ברורה. הבחירות יתקיימו במועדן!
הלוואי ויוקדמו, אך זו הנחת העבודה.
ועד אז, אנחנו לא נעצור!
חובתנו להמשיך במחאה, למזער נזקים, עד יבוא יום הבוחר.
שמי שניר מיכאל, דור מלחמת יום כיפור.
אב לשלושה ילדים, סב לחמישה נכדים.
אז, ב-73, טייס קרב צעיר בן עשרים ואחת.
היום, ממשיך להילחם על המדינה היקרה לנו, כחבר פעיל ב"אחיות ואחים לנשק" וביוזמת "אנחנו היהדות של מגילת העצמאות".
בבוקר היום החמישי למלחמת יום כיפור, בגיחת סיוע לכוחות הקרקע ברמת הגולן, נפלתי בשבי הסורי .
היינו שמונה חודשים בשבי בדמשק. 150 חיילים, 26 קצינים. ארבעה וחצי חודשים בבידוד מוחלט.
אבל לרגע, לרגע לא איבדנו את התקווה!
ידענו, שהערכים המקודשים של ערבות הדדית, ערך חיי אדם, מחויבות הממשלה ללוחמים, יגברו על כל שיקול אחר.
ידענו שהממשלה והעם יעשו הכול ובכל מחיר, כדי להחזיר אותנו בריאים ושלמים הביתה.
הממשלה הזו מפרקת את כל הערכים עליהם הוקמה המדינה.
את כל מה שחיבר ואיחד ביננו היא מרסקת. בשיטתיות , ביוהרה, בלי נקיפות מצפון.
אין יושרה אישית, אין חמלה, אין אהבת אדם.
סלחו לי על הישירות. חבורת עלובי נפש.
מעל 600 ימים, 58 עדיין שם.
"חרבות ברזל" "מרכבות גדעון",
כבר כמעט שנתיים "הניצחון המחלט מעבר לפינה"!!!
"מלחמת התקומה" הוא מעז לקרוא לה בעליבותו.
אפילו המילה בושה מחווירה לאור המציאות.
נתניהו! תקומה תהיה כאן, רק כאשר אתה לא תהיה יותר חלק מהמפה הפוליטית.
אתה וחבריך לממשלה הביזיונית ביותר שידענו.
אז ורק אז, נקום מתוך האבל, מתוך החורבן שהשארת ונתחיל את מלאכת השיקום.
ואנחנו? גם אנחנו חייבים להתבונן פנימה.
לנו, המחנה היהודי דמוקרטי, יש אחריות למצב אליו הגענו!!
אפשרנו לקנאים המשיחיים הקיצוניים ולחרדים, בחסות הליכוד, להשתלט על כל חלקה טובה.
נרדמנו בשמירה! אבל התעוררנו.
השפל אליו הגענו הוא גם הזדמנות!
הזדמנות להביא לשינוי.
להחליף את ההנהגה הכושלת בהנהגה ראויה, שתוביל אותנו חזרה למדינת מופת. למה שפעם קראנו מולדת.
זה לחלוטין בידיים שלנו!
אז אנחנו לוקחים אחריות ולא מוותרים!!!
מילה על יהדות.
השותפים שלנו לממשלה הבאה הם היהדות הציונית הדתית המתונה. יש מחלוקות אבל המכנה המשותף רחב.
הפילוג וההקצנה בחברה, במיוחד בסוגית דת ומדינה, הביאו לכך שהתרחקנו מהדת.
החברה החרדית והיהדות הקנאית המשיחית ניכסו לעצמם את הדת והפכו אותה לקרדום לחפור בו.
ואנחנו טעינו וויתרנו על חלקים בזהות הזו.
היהדות שלנו היא היהדות שבאה לידי ביטוי במגילת העצמאות.
זו היהדות שמדברת את שפת ילדותי. שפת ילדותנו.
זו יהדות שמכילה חילונים, מסורתיים ודתיים, שמאמינים בערבות הדדית, בחובה שלנו לקיים צדק ושוויון לכל תושבי המדינה.
אנחנו נחזיר לעצמנו את היפה ביהדות. לא יהדות של כפיה אלא יהדות של בחירה.
בדיוק כמו שאנחנו מניפים את הדגל בגאווה, אנחנו מתגאים בערכים הטובים ביהדות שלנו.
במצוות שבין אדם לחברו שקודמות למצוות שבין אדם למקום.
ובדרך ארץ שקדמה לתורה!
הדרך שלנו שהיא לבטח יותר ראויה בעיני האל, מדרכם של דרעי, גולדקנופף, סמוטריץ' ובן גביר.
ברשותכם אני רוצה לקרוא את מילותיו של יהודה עמיחי בשירו "במקום בו אנו צודקים".
את ספר התנ"ך קיבל כל אחד מאיתנו בסוף הטירונות!
ספר עליו נשבענו לחרף נפשנו למען המולדת. למען מדינת ישראל.
אנחנו לא נשאיר אף אחד מאחור, כי אלו הערכים שלנו.
אנחנו לא נוותר.
במהלך ההיסטוריה, העם שלנו עבר שבעה מדורי גיהינום.
פעם אחר פעם קמנו, מתוך ההריסות,
מתוך האפר צמחו חיים חדשים ותקווה.
אנחנו נתמיד ולא נוותר
אנחנו נילחם על זכותנו למדינה יהודית-דמוקרטית,
ואנחנו ננצח.
מיכאל שניר, מדור מלחמת יום הכיפורים, חבר פעיל ב"אחיות ואחים לנשק" ובקבוצת חזון ויעוד של אחל"ש. חבר ביוזמה "אנחנו היהדות של מגילת העצמאות".