אלה נבון נואמת ברחובות 8.11.25
- אנחנו היהדות
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
792 ימים לאסון הנורא בתולדות מדינת ישראל רן גווילי שוטר חלל חטוף עדיין בעזה!
שמי אלה לבון. אני בת 52, תל אביבית נשואה, אמא לקצין ולמתבגר שעושה את צעדיו הראשונים במיונים לצה"ל.
אני מרפאה בעיסוק, עובדת עם ילדים, הורים ומשפחות. מתוך מחויבות אתית ומקצועית לבריאות הציבור, הצטרפתי בדצמבר 24 למתנדבי "בואו", ארגון של נשות בריאות הגוף והנפש, שמטרתו להעלות את המודעות לפעולה ציבורית להשבת החטופים ולהצלת החברה הישראלית כולה. בנוסף הקמתי עם שכנים נוספים את קבוצת המחאה - "השכנים מול אוחנה".
הערב אני רוצה לדבר עלינו, אנחנו פצועים. אנחנו שהולכים להפגנות, שכותבים התנגדויות לחוקים ארורים, שחותמים על עצומות , שתורמים בגלוי ובסתר, שמקשיבים לחדשות, שמפיצים הודעות בקבוצות ווטסאפ, שקמים ומפגינים.
אנחנו שהמדינה האהובה שלנו הולכת ונמוגה לנגד עיננו, עושים את כל זה, אבל גם חשים ייאוש, חוסר אונים תסכול אכזבה תשישות ניכור ועייפות.
אנחנו פצועים, פצועים מוסרית.
פציעה מוסרית היא פגיעה נפשית. הנגרמת לאדם המוצא עצמו שותף או עד למעשים הסותרים באופן עמוק את הערכים עליהם גדל. אנחנו כמעט 3 שנים, עדים יום יום למעשים בלתי נתפסים שקרו וקורים בשמנו בשטחים הכבושים: יהודים מתעללים בתושבים ערביים, שורפים חיות, עוקרים עצים, בוזזים רכוש ואינם נעצרים. אנו רואים כיצד אנשי החוק מגנים על מפרי חוק, כיצד התקשורת מתעלמת, ומנרמלת משפט של ראש ממשלה, בוז.
אנחנו רואים איך התקשורת ממרכזת דעות קיצוניות גזעניות ומסוכנות. אנו שומעים כיצד בנינו ובנותינו שהתגייסו לצה"ל כדי להגן על המדינה, נדרשים להתמודד עם דילמות מוסריות ואישיות שיכלו להיחסך מהם עם שלטון אחר - שלטון אחראי ישר דרך ותאב חיים.
אנחנו עדים לכל אלה והנפש שלנו נפצעת. כשהנפש שלנו פצועה הכוחות שלנו מדלדלים, אנחנו מרגישות ייאוש חוסר אונים, תשישות וחוסר משמעות. כל אלה מובילים לכעס, לניכור, להתרחקות חברתית ואולי אף לרגשות עזים כמו זעם ושנאה.
קשה לשאת את הרגשות האלה, ולכן אנחנו, למרות שראינו במו עיננו וחווינו על בשרנו את כוחנו להשפיע, שההפגנות, הדגלים, הכרזות, הפוסטים ברשתות החברתיות, השיחות עם עיתונאים הם אלה שהיטו את דעת הקהל, השפיעו על מקבלי ההחלטות. כל אלה הם הם שהשיבו אלינו בסופו של דבר את החטופים.
ולמרות שראינו כיצד ההפגנות וימי השיבוש שלנו האטו את ההפיכה המשטרית, הן אלו שמשגעות עכשיו את הממשלה סביב חוק השתמטות, ומציאות שהיתה נראית הגיונית במשך כמעט 70 שנה של השתמטות מגזר שלם, כבר לא מתקבלת על הדעת ואינשאללה תפיל ממשלה.
ולמרות שראינו שיש בכוחנו לחולל שינוי. אנחנו חשות ייאוש ותסכול וחוסר אונים.
זוהי מהותה של הפציעה המוסרית שלנו. מכונת הרעל וכוחות הרשע מנצלים את זה! הם עובדים בלייאש להטריל ולעשות לנו דהומניזציה.
אנחנו לא ניתן להם, כי אין לנו ברירה. כי זה עלינו. אנחנו שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית
אנחנו לא ניתן להם , גם אין לנו ברירה אבל גם כי אנחנו יכולים. אנחנו כבר יודעים שאנחנו יכולים.
אנחנו יכולים להיות סוכני שינוי, סוכני אמת וצדק ותקווה.
אל מול הפייק ניוז, -הרעל, השחיתות והריקבון - אנחנו נישאר נאמנים לערכים שלנו, נפעל לאורם של ערכי מגילת העצמאות – לאורם של האמת, הצדק והשוויון. נמשיך לדאוג לערבות הדדית ולסולידריות חברית.
הערכים שלנו הם המגדלור שלנו! הם המצפן שלנו לריפוי ולתקומה, ועל תשתיתם נבנה ישראל טובה וחזקה יותר, ישראל חכמה ונדיבה, חומלת ושוויונית. רודפת שלום וצדק.
אם אנחנו יכולים לחלום את זה יש לנו סיכוי להגשים את זה!
אז בואו נחלום את זה. נחלום את החינוך, את היהדות, את שרותי הבריאות ובריאות הנפש, ואת התקשורת. נחלום על נבחרי ציבור ישרי דרך שמשרתים את הציבור, נחלום חברה ליבראלית, ששומרת על ערכיה נחלום מדינה שהיא שוויונית וצודקת.
זה לא יקרה מעצמו. עלינו לעבוד בזה.
אז בואו. בואו ננכיח את הערכים שלנו בכל מקום שבו אנו נמצאים,
בבית עם הילדים, בשיחות סלון, בבחירות שלנו למתנות לחג, בברכות שאנחנו כותבים,
בואו נדבר ערכים, כהורה מעשיר בגן ובבית ספר, בפוסטים שאנחנו מעלים, בכרזות על המרפסת, בכתיבת הסתייגויות להצעות חוק, בשליחת הערות ומידע לעיתונאים ונבחרי ציבור.
יש לנו המון כוח. בוא נשתמש ומתוך הכאב נצמיח לנו ישראל טובה יותר.
עוד ארוכה הדרך אבל כבר יש לנו הישגים,יש לנו יחד, יש לנו בשביל מה, אנחנו נחושות ונחושים ואנחנו נצליח!
אלה לבון, מרפאה בעיסוק, נציגת ארגון בואו ופעילה ביוזמה אנחנו היהדות של מגילת העצמאות.